גזר דין בתיק ת"פ 81-10

1.       זהו גזר דין  שניתן כנגד הנאשמים בגין פיטורי עובדת בהריון. הנאשמים הורשעו בכך שפיטרו  עובדת בהריון, ללא קבלת היתר, ובניגוד לסעיף 9 לחוק עבודת נשים תשי"ד-1954. נאשמת 1 הורשעה  בכך שהתנהלותה ומעשיה מהווים עבירה לפי סעיפים 9 ו-14 לחוק ונאשם מס' 2 - בכך שהתנהלותו ומעשיו מהווים עבירה לפי סעיפים 9,14 ו-15 לחוק.

2.       בשיקולי לחומרא לקחתי בחשבון כי נוהל הליך הוכחות, זאת  בעקבות הכחשת הנאשמים את האישומים שיוחסו להם בכתב האישום, וכי בסופו של דבר ניתנה  הכרעת הדין על פיה  פוטרה העובדת בהיותה בהריון, ובגלל הריונה. לכן, מבחינה זו נכון היה להחמיר עם הנאשמים אשר פעלו  בניגוד לחוק (אף שהגיעו עימה לפשרה בתביעתה האזרחית). בית הדין הארצי אמר לא אחת כי : " הפסיקה הכירה בכך שהפליית נשים אינה רק בעלת אופי אינדיבידואלי אלא נובעת מאי שוויון שיטתי-מבני, שנהג משך שנים רבות, ומשליך גם על יכולתן של נשים להשתלב באופן שוויוני בעולם התעסוקה המודרני... אי השוויון החברתי האמור מוביל, פעמים רבות וגם בימינו אנו, לדעות קדומות בנוגע ליכולתן של נשים להמשיך בביצוע עבודתן כרגיל תוך כדי הריון וכאימהות לפעוטות. מטעם זה, וכן נוכח ההכרה בקושי - הנובע מהדעות הקדומות כאמור - למצוא עבודה חלופית תוך כדי ההיריון, בחר המחוקק להקנות הגנה מיוחדת כנגד פיטורי נשים בהיריון, וזאת במסגרת חוק עבודת נשים" ( ר' ע"ע 285/09 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ - עדה פלדמן, מיום 28.12.10). 

3.       מנגד, ולקולא לקחתי בחשבון כי מדובר בנאשמים נורמטיביים, ללא כל עבר פלילי, אשר הביעו  בבית הדין חרטה מלאה.  שוכנעתי כי אכן מדובר בחרטה אמיתית, וכי הייתה זו מבחינתם  מעידה חד פעמית, ומתוך  טעות  מצידם, ולא מתוך רצון להקל ראש בחוק בכלל או בזכויותיה של אשה בהיריון בפרט.  בנוסף התברר כי לשני הנאשמים יש נסיבות כלכליות מקילות:
לגבי החברה - מדובר בחברה שאינה רווחית, וכי הבעלים של החברה כפנסיונר, עובד במקום  שלא לצרכי רווח, כשעיקר מחייתו הינה מפיצויים מגרמניה.  נאשם 1 (בנו של הבעלים),  הביא מסמכים המלמדים על מצבו הכלכלי הקשה  ועל התמודדותו עם דמי מזונות שנדרש לשלם לילדיו. נאשם זה ביקש את התחשבות בית הדין דווקא בהיותו אדם צעיר  המבקש שלא לשקוע בחובות מעבר ליכולותיו הכלכליות, רק בשל אותה מעידה חד פעמית, כאשר הכבדה גדולה מדי  תוכל לשבור את מטה לחמו לשנים רבות.

4.       ואכן, לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו, ומאחר שאכן הייתה זו מעידה חד פעמית שלאחריה הובעה חרטה של ממש, ולאו מצבם הכלכלי של הנאשמים נראה לי לנכון שלא להחמיר בענשם של הנאשמים, כפי שביקש ב"כ המאשימה.

5.      לאור זאת הריני מטילה על הנאשמים קנסות בשיעורים כדלקמן:
נאשמת 1, תשלם קנס בסך כולל של 30,000 ש"ח ב- 30 תשלומים שווים של 1,000 ש"ח כל תשלום, החל מיום 1/2/13, ונאשם 2 ישלם קנס כולל בשיעור של סך של 20,000 ש"ח ב-20 תשלומים שווים של 1,000 ש"ח כל אחד (מ-1/2/13).

זכות ערעור לבית הדין הארצי - תוך 30 יום.

ניתן היום,  יא בטבת  תשע"ג, 24 בדצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: